חברות וחברים ממונות וממונים על הבטיחות במדינה. הבהרה: באחד מהפורומים הוותיקים והמכובדים, ניתש ויכוח הנוגע לתפקידם ולתיפקודם של מפקחי עבודה, ממונה בטיחות בעבודה ומעורבים אחרים.
הריני להבהיר כי כולנו בסירה אחת המפליגה למחוזות מכווני מטרה אחת שהיא: שמירה על "קדושת החיים"
רבים מאתנו עברו חוויות לא נעימות במקומות עבודה שונים כגון: התעמרות, זלזול, איומים, פיטורים מגעילים, סילוק מהאתר או ממקום עבודה אחר ומה לא... ו-לאו דווקא בגלל תפקוד לקוי.
לדעתי קיימות מספר אפשרויות לתקוף את בעיית הזלזול והאיום על מפקח העבודה, על הממונה על הבטיחות ועל מדריך המוסד לבטיחות, כדי להגן על מעמדם השילטוני: " חסינות "
כל עוד לא יקרה הדבר נאלץ לפעול חלילה כמו מריונטות המופעלות בקמבינציות ומניפולציות הישרדותיות, כי העמידו לרשותינו נשק מיושן ללא תחמושת וכשהנשק ריק, נוצרים קווי אבחנה דקים בין האמינות לנאמנות הנדרשת משליחותנו.
ועוד נימוק: כל עוד לא יצומצם הפער שבין רצון העובד בהגנה עליו ובשכרו אל מול האינטרסים של המעסיק, החורים ילכו ו-יתרחבו וגרף התאונות ימריא השמיימה
בטווח אנחנו השלישייה המפקחים, הממונים ומדריכי המוסד, הנאבקים למען חייהם ובריאותם של העובדים, באי וודאות ובבעיה. זאת לאור העובדה שאנחנו נתפסים כמטוטלת של אלה המנסים להיסתלבט ומה שחשוב להם " שנזוז להם מהנוף".
ואם חלילה תהיה טעות... השופט שמכיר את דף A4, את הקלדנית והמזגן ידאג לשלוח אותנו קיבינימאט ולא את היזם העשיר המגובה בשרשרת של מנופחים שימגנו אותו.
סיכום, מסקנות והמלצות: גיבוי שלטוני בדמות "חסינות" באמצעות חקיקה, ולא תחרות מי טוב יותר ?!
מבלי לפגוע להכליל, קיימים ארגונים המנוהלים למופת ומכבדים את השלישייה. לעומתם, יש כאלה שהמניע העיקרי בחייהם הוא בצע כסף ופחות חשיבות חייהם ובריאותם של העובדים הנתפסים ככלי עבודה "אנושי" למיצוי וניצול תאוותם בפרט של ה- נובו ריצ`ים ושל אלה שאיבדו את רגישותם ואת ההבנה, מה זה להיות אדם ?!
