צירופי האותיות מהווים את צירופי הכוחות השונים המרכיבים את המטרות המשותפות שלנו. זה לא רק Storytelling.
אנחנו עדיין לא מבינים את העוצמה שיש לסיפורים בהעברת מסרים שלנו במניין השיקולים ובאדישות, אנו חוטאים. אם לא נבין את הנסיבות ונקפוץ למסקנות במודל ה -"אין סיכוי" . לומר, ממילא נקבל את ההווה , זה להיתקע על Hold ולהניף דגל לבן או בבחירה, להמשיך במאבק דילמת הישרדות ללא ביטוח אחריות מקצועית.
אם נמשיך לזעוק מי האבא האחראי על הגנה על הממונה ..., התשובה שתהדהד לאוזנינו היא: וואלה באבא וואלה בטיח.
הבעיות של ממוני הבטיחות בעבודה, הם בעיות אישיות של כל אחד ואחד, לא פחות מהבעיות האישיות והפרטיות שלו. בטרם נקלע ל" כף הקלע " ,. מועלית בפניכם השאיפה להיטהר ולהימנע מחדוד המצוקה אליה נקלעו רבים ממוני הבטיחות בעבודה, בין אם מתאבת יתר ועודף אחריות, לבין הרצון העליון לאחדות מוחלטת שטרם התממשה.
הצרות אינם אסון טבע באוקיינוס השקט או מכה משמיים, הם כאבן נגף ומיכשול בביטחון האישי הנדרש לרובנו.
מונה בטיחות, זה אתה ואני וכל מי שבטחונו האישי והמשפחתי חשוב לו כי לנו בארגון הממונים מאוד איכפת.
עודף הרצונות שלנו, התנודה בשאיפות הנשגבות, הכיסופים לתאוות החומריות, גורמות לנו לניקור ואיבוד יכולותינו לתפקד בצורה יציבה ומסודרת.
עלינו להציב גבולות וגידור בתחומינו. בעייה מורכבת במחוזותנו, כשמשימות רבות מדיי מוטלות עלינו. אנו נוהגים ברצינות תהומית ובהרגשה המקננת בנו והיא כי אנו עלולים לכרוע תחת הנטל הצפוי מבלי יכולת להרפות.
האם אנו פועלים וחושבים באותה מידה ? דאגות אלו נובעות מחוסר האמונה ביכולת להביא מזור למכאובינו יש לנו ידע, יש בנו את היכולת לבצע מהלכים שימנעו פלישה למקום היציב בשליחותינו, אז מי מנסה לשנות את הקולות הפנימיים שלנו ?
צריך להבין שרובנו חשים חוסר שליטה בעניין ההגנה הנדרשת מאתנו על עצמינו. לעומת ההגנה הנדרשת מאתנו למען אחרים. אנו מודעים למהות ול - Essence בתפקידים העיקרים שלנו כ: בעלי מקצוע ואקדמאיים בעלי תפקיד סטטוטורי עם גישה, יחס ו - attitude.
אנחנו לא מודעים לעובדה שפרט למארז התפקידים אנחנו "משרתים" וממלאים את הצרכים של הציבור העובד ופועלים למענו.
בהשוואה או הדמייה ל נותן שרות אציין דוגמא: שבין מלצר לממונה בטיחות, האבחון בהתאם לראות עיניי: האחד : מלצר - המשרת אורח , מקבל תשר ( טיפ ) חיוך, תודה ועוד. ממונה - לא מקבל טיפים ופחות מחייכים אליו על שליחותו הרמה. בהשוואה השנייה: המלצר שהגיש סלט מעופש לשולחן האורח, יחטוף מהלקוח, בטח לא הטבח הרחוק ממגע. כך ממונה הבטיחות תמיד בחזית, מול המעסיק ומול כל העולם, עם נשק ללא תחמושת.
לכן, הפתרון איננו ללחוץ ולדחוף, אלא לראות מקרוב ולהרגיש שהשליטה על ההגנה הנדרשת לנו היא בידיינו.
המציאות המורכבת הופכת אותנו לאוטומטים בפעולות חוזרות ונישנות והכל לכאורה בסדר ... יש מה לשפר, אם רק נציב גבולות לביטחון העצמי המופרז שלעיתים מלווה אותנו. התבנית לביטחון דורשת סדר באי סדר הקיים במקומות האפורים בהם אנו נתונים, כדי לשנות ולהישתנות עלינו להפוך לאדריכלים בפרויקט שלנו ולמהנדסי התודעה והביצוע על פי מודל תכנון הבית, לפני בניית הבית, דבר ראשון: מגדרים את השטח ומציבים את השלט : "כאן בונים - הכניסה לזרים אסורה". וזאת מתוך מגמה להכריז על הכרת הגבולות של השטח.
הגבול שלנו פרוץ ?! חסרים לנו הרבה מאוד פרטים כדי לשפוט נכון את השטח, את השטח ניתן לגדר מתוך הבנה שלא תמיד הוא מתאים לכל ה"שכנים" שמסביב, אולם בניית תשתית בטוחה תניח יסודות מוצקים לבית בטוח.
ארגון הממונים ככל שיצמח תוך שילוב כוחות, יהווה מכפיל כוח ויהפוך לתלכיד של שותפים באחדות, בסולידריות ברעות ובשרשרת של אחווה חברית, מקצועית וקולגיאלית.
הצטרפו לארגון והצביעו לעצומה. לא צריך ניווט קהילתי בעזרת אפליקציית ה - waze.. כי הכתובת רשומה כאן.... www.memunim.org.il אתכם בכל רגע,
יעקב עזרא. יו"ר ארגון הממונים על הבטיחות והגיהות בישראל 1965.
