עצומת הממונים על הבטיחות בישראל

י"ג תמוז תשפ"א, 23 יוני 2021

לכבוד: נשיא המדינה, ראש הממשלה, נשיאת בית המשפט העליון, שרי הממשלה, חברי הכנסת, היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטות המדינה, נשיאי בתי משפט מחוזיים, ראש מינהל הבטיחות ומפקח עבודה ראשי, מפקחי עבודה אזוריים.

אנו החתומים מטה, משמשים כממונים על הבטיחות עפ"י חוק ארגון הפיקוח על העבודה התשי"ד – 1954 , חשים כי לא נעשה מספיק על ידי מדינת ישראל כדי להעלות את נושא הבטיחות בכלל והבטיחות במקומות העבודה בפרט לסדר עדיפות לאומי .

תחום הבטיחות מבוזר כיום בין גורמים רבים ונופל בין כסאות של רשויות שלטוניות רבות, דבר היוצר עמימות באשר למידת אחריותו של כל גורם וגורם . התוצאה של הטלת אחריות בין הגופים השונים זה על זה מבזה את המדינה, אשר אנו חלק ממנה, ומטילה צל כבד באשר למידת התייחסות הרשויות במדינה לערך חיי אדם שהינו ערך עליון ומקודש במורשת היהודית לדורותיה.

אנו מצרים על כך שתופעת "הסמוך" הפכה לנחלת כולם כאן בארץ האבות, חיי אדם הפכו למקח וממכר, ולצערנו אסונות מיותרים ותאונות לרוב נוחתים עלינו וזאת מבלי שיינתן פתרון מערכתי הולם . לראיה, אנו מביאים רק במקצת מאותם אסונות רבתיים, אשר פקדו אותנו לדאבוננו במהלך השנים האחרונות: אסון מירון, גשר המכבייה, אסון ורסאי, מחלף שפירים, היפרכל חביב, פסטיבל ערד ועוד.

אנו מצרים גם על כך, שרשויות האכיפה במדינה, אשר שמם הפך ללעג ולקלס בפי רבים, אינן ממלאות את תפקידן כראוי הן בשל חוסר משאבים והן בשל חוסר תיאום וגיבוי לקוי מצד גורמים רבים, חלקם פוליטיים .

כמו כן, אנו סבורים שבעת פרסום תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (ממונים על בטיחות), התשנ"ו – 1996 , נגרם לנו עוול ובגדול. אנו יותר מחשים וקובלים על כך, שמאחוריהן נעשה ניסיון לאתר "שין גימל" במלוא מערומיו.

התקנות הללו, חושפות כל ממונה בטיחות לתביעות משפטיות מיותרות, מעצרים, שברוב המקרים אין לו יד ורגל מכוונת בכל ארגון בו הוא פועל, והתוצאה היא הטלת אחריות כמעט ישירה של כל אירוע על הממונה ושיבוצו על דוכן הנאשמים . מיותר לציין, שמעמדו הארגוני ומצבו הכלכלי והביטוחי של כל ממונה בטיחות בדרך כלל, אינו מקנה לו נקודת זינוק הוגנת בעת התמודדות משפטית.

עבודתו של ממונה הבטיחות כרוכה בגילוי מידה רבה של אחריות ומקצועיות כנגזרת מאופי תפקידו. לנוכח המצב, עבודתו המסורה הן לטובת העובדים והן לטובת המעביד, מעמידה את הממונה בפני קבלת החלטות קשות, אשר אינן משרתות בהכרח את טובת הבטיחות במקומות העבודה בישראל.
לא פעם נמצא הממונה בפני דילמה מצפונית, בה הוא נאלץ "לנשוך את היד המאכילה אותו" כדי למלא אחר דרישות החוק, ובכך לגרום לפגיעה אישית במעמדו ואף מעבר לכך . מאידך, אם לא יעשה כן, הוא עלול למצוא את עצמו בסבך משפטי לאור תקנות הממונים שאינן באות להיטיב עימו כאמור.

נוסיף ונציין, כי הממונים על הבטיחות, אינם מוגנים ומגובים ע"י חקיקה בפני עוולות, פיטורין או איומים אף אם הם מרומזים ע"י מעסיקם נותן השכר, במהלך ביצוע עבודתם כמתחייב עפ"י חוק. כך יוצא שהממונה על הבטיחות מצוי בין הפטיש הפלילי (דרישות החוק) לבין הסדן (מעסיקו ומפרנסו).

לפיכך, אנו פונים בזאת אליכם, כפתרון מעשי, להטיל את כובד משקלכם ולפעול לשינוי מיידי של המצב העגום והבלתי הגיוני בין אם באמצעות שינויי חקיקה ובין אם ע"י אימוץ מדיניות אחרת כדלקמן:
1. הקמת רשות לאומית לנושא הבטיחות בכפיפות למשרד ראש הממשלה .
2. ניסוח מחדש של תקנות ארגון הפיקוח על העבודה )ממונים על בטיחות(, התשנ"ו - 1996
3. חיזוק מעמדם של הממונים על הבטיחות, הגנה עליהם ועיגון מעמדם בחוק .
4. הצהרת מחויבות של המדינה לשלומם ובריאותם של אזרחיה, עובדיה ותושביה באמצעות חוק יסוד או לחילופין כחלק מחוקה לעתיד לבוא .
5. החמרה בעת מתן פסקי הדין .
6. אכיפה יעילה ונמרצת לקיום החוקים והתקנות העוסקים בבטיחות וגיהות.
7. חינוך לערכי הבטיחות החל מגיל הרך וכחלק מתוכניות חובה בכל מערכות החינוך.

אנו רואים בכם, כנושאי משרה בכירים וקובעי המדיניות במדינת ישראל, אחראים לכל מחדל, פגיעה בנפש וברכוש אם וכאשר יגרם כתוצאה מרשלנות, עכבות פוליטיות ומאי מילוי דרישותינו לעיל .

עצומת הממונים על הבטיחות בישראל

בעצם חתימתנו על העצומה, אנו נותנים משנה תוקף לקריאתנו, להעלאת נושא הבטיחות לסדר עדיפות לאומי, לחיזוק מעמדו של הממונה על הבטיחות ולהסרת אחריותנו המוסרית והמקצועית לכל פגיעה בנפש בגין אחריותו של המעביד